בית המשפט העליון קבע – ילדי השילוב זכאים להסעות

שמחים לשתף בהחלטה חשובה של בית המשפט העליון בבג”צ 191/15 פלוני נ’ משרד החינוך, שניתנה ביום 12.7.17 על ידי השופטים מלצר, ברק – ארז וקרא שעניינה הפסקת הפלייתם של ילדים עם מוגבלות הלומדים […]
שמחים לשתף בהחלטה חשובה של בית המשפט העליון בבג”צ 191/15 פלוני נ’ משרד החינוך, שניתנה ביום 12.7.17 על ידי השופטים מלצר, ברק – ארז וקרא שעניינה הפסקת הפלייתם של ילדים עם מוגבלות הלומדים בכיתות “רגילות” בבתי ספר “רגילים” (להלן: “ילדים משולבים”)  בתחום ההסעות. החלטה זו מהווה חיזוק נוסף להחלטה שניתנה בבג”צ ית”ד (בג”צ 2599/00)  ולפיה “חינוך מיוחד הינו שירות ולא מקום” ולכן זכותו של ילד עם מוגבלות הזקוק לשירותים אלו לקבלם בכל מקום בו יבחר ללמוד.  
 
ארגון בזכות הצטרף לעתירה שהגיש וייצג אב (בעצמו) בשם שני ילדיו הלומדים במסגרות של חינוך מיוחד בגין אי מתן שירותי הסעות, זאת בניגוד לחוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, התשנ”ד – 1994 הקובע זכאות להסעה לילד עם מוגבלות שאינו מסוגל לנסוע בכוחות עצמו וזקוק להסעה. בתמצית, משרד החינוך טען כי העותרים מתגוררים במרחק שאינו מזכה בהסעה, ומאחר שהזכאות להסעה ללא תלות במרחק תלויה בסוג המוגבלות, והעותרים אינם עם מוגבלות הנמצאת ברשימה המעוגנת בחוזר מנכ”ל של משרד החינוך, הרי הם אינם זכאים להסעה.  אנו סברנו כי רשימה זו מצמצמת את הזכות הקבועה בחוק ואינה סבירה הן מבחינת לשון החוק ורצון המחוקק והן מבחינה מהותית, אולם בעניין זה לא ניתנה החלטה.  
 
במקביל, ביקשנו בהסכמת הצדדים להרחיב את היריעה, ולהוסיף סעד בגין אי מתן שירותי הסעות לאותם ילדים עם מוגבלויות הנמצאים ברשימה המזכה, אולם לומדים במסגרת רגילה ולא במסגרת של חינוך מיוחד. ילדים משולבים. לשמחתנו, בית המשפט נעתר לבקשתנו וביקש ממשרד החינוך כבר בדיון הראשון שנערך בעתירה זו לעדכנו באשר להחלטת המשרד.  אלא שלמרות שבהודעת העדכון הודה משרד החינוך בדבר הפלייתם של ילדים משולבים והצורך להסדיר אמות מידה שוות,  הציע לעגן בתקנות הסדר שונה עבור ילדים משולבים לפיו עניינם ייבדק באופן פרטני על פי תיפקודם והצורך שלהם בהסעה, וזאת  באמצעות ועדת חריגים. הסדר זה, לדבריהם, יחול בתקופת ביניים עד ליישום מלא של דו”ח דורנר.
 
בתגובה להודעה זו טענו בתגובה שהגשנו כנגד כי הסדר זה אינו אלא ניסיון לתת גושפנקא חוקית להתנהלות המתקיימת כבר שנים בניגוד לחוק, ומפלה ילדים משולבים, הסדר זה אינו סביר באשר אין כל שונות רלוונטית בין תפקוד ילדים עם אותן מוגבלויות וכי אלו (המוגבלות או תיפקוד הילד עם המוגבלות) אינם משתנים עם הכניסה בשער בית הספר. כמו כן, טענו כי הסדר זה תולה את הדחייה ביישום של דוח שכלל לא התייחס לסוגיית ההסעות, וגם אם יש בו כדי להשליך על סוגיה זו, הרי שחוסר יישומו של הדוח עד היום, כבר למעלה מעשור, עלול לגרום לכך שהוראת השעה תיהפך במהרה להוראת שנים.   
 
בעקבות התגובה התקיים דיון שבמהלכו התבטאו השופטים כלפי משרד החינוך באופן נוקב הן על הפלייתם של הילדים המשולבים, והן על התשתם של הורים לילדים עם מוגבלות, ובסופו, ניתן  צו על תנאי המורה למשרד החינוך להשיב תוך 90 יום, אם רצונו בכך, מדוע לא יעניק שירותי הסעה לילדים משולבים באופן שהוא מעניק לילדים עם מוגבלות הלומדים במסגרות של חינוך מיוחד. יצויין כי עמדת השלטון המקומי הייתה שהם אמנם רק “קבלן ביצוע” אולם לא יוכלו להיערך ליישום משנת הלימודים הקרובה, ומסיבה זו ביקשו השופטים שהיישום יחל משנת הלימודים ה’תשע”ט. 
 
מדובר בהישג אדיר המצמצם את הפערים הקיימים כבר שנים בין שירותי החינוך המיוחד הניתנים לילדים הלומדים במסגרות של  חינוך מיוחד לבין שירותי החינוך המיוחד הניתנים לילדים שהם או הוריהם בחרו ללמוד בכיתה רגילה בבית ספר רגיל ולהשתלב בשילוב יחידני בה. בנוסף, החלטה זו מנגישה את אפשרות השילוב גם לילדים עם מוגבלות שהוריהם לא יכלו להרשות לעצמם מבחינה כלכלית להסיע למסגרת משלבת ומסיבה זו, או לצד סיבה זו, בחרו עבור ילדיהם במסגרת נפרדת של חינוך מיוחד.  
 
תודתנו נתונה בראש ובראשונה לאב שעתר ואיפשר לנו להיכנס בשער עתירתו לסוגיה משמעותית שמעסיקה הורים רבים לילדים עם מוגבלות, ולבית המשפט שאיפשר לנו להרחיב את היריעה ל”מחוז” שלא נגע לעותר הספיציפי אולם בהחלט נגעו בלב העתירה, מתן שירותי חינוך מיוחד באופן שוויוני לכלל התלמידים עם המוגבלות ללא תלות במסגרת בה הם לומדים, ומתן בחירה אמיתית להורה ולילדו בין מסגרות חינוך בהן יוכל לקבל את שירותי החינוך המיוחד.