הנגשת טיפול רפואי

טיפ טיפת מודעות – התאמת השירות הרפואי לאנשים עם מוגבלות

מבוא

בישראל חיים מאות אלפי בני אדם עם מוגבלות פיזית, נפשית, שכלית או חושית. רובם מקיימים חיים מלאים, ומשתמשים בשירותי הקהילה הרגילים. אף על פי כן, בבואם לקבל טיפול רפואי, הם מתקשים לקבל טיפול שוויוני ומכובד, בגלל אי נגישותם של שירותי הבריאות. בחלק מהמרפאות יש מדרגות בכניסה לבניין, באחרים, חדרי השירותים אינם נגישים לאנשים המתניידים בכיסאות גלגלים, הציוד הרפואי והכללי אינו נגיש ולעיתים, כלל לא קיימת הכשרה לצוות הרפואי והסיעודי כיצד לטפל באנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית. כתוצאה מכך, אנשים עם מוגבלות ממעטים להיבדק בבדיקות תקופתיות, ומקבלים טיפול רק כשמצבם הרפואי מחמיר ומחייב טיפול דחוף. מצב זה מהווה פגיעה קשה בזכותם לשוויון ולכבוד.

בחודש מרץ 2005 התקבל בכנסת פרק הנגישות ב חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות [pdf] לפי הפרק, כל מקום ציבורי וכל שירות ציבורי יהיו נגישים לאנשים עם מוגבלות. החוק מדגיש, כי יש לקחת בחשבון את צורכיהם של אנשים עם כל סוגי המוגבלות: יש להניח כבש בכניסה לבניין עבור אנשים המתניידים בכסאות גלגלים; יש לספק מתורגמנים לשפת סימנים לאנשים עם מוגבלות שמיעה; במעליות יש להתקין מערכת כריזה לאנשים עם מוגבלות בראייה; מידע יופק בשפה המובנת לאנשים עם מוגבלות שכלית; נהלים יוגמשו על-מנת להתאימם לאנשים עם מוגבלות נפשית; נותני שירות יוכשרו לעבודה עם אנשים עם כל סוגי המוגבלויות, ועוד.

פרק הנגישות מתייחס לנושאים ספציפיים, שיש להם חשיבות מיוחדת. פרק הבריאות קובע, כי כל שירותי הבריאות וכל המקומות בהם ניתנים שירותי בריאות יהיו נגישים לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות. להבדיל מעסקים פרטיים, שירותי בריאות ממלכתיים חייבים בנגישות מלאה, ואינם יכולים לטעון לקיומו של פטור. עם זאת, ההנגשה תבוצע באופן הדרגתי, על-פי תוכניות שיקבעו קופות החולים ושר הבריאות, עד לשנת 2018. בשנת 2018, קופת חולים לא תוכל לתת שירות או להפנות לרופא אלא אם השירות נגיש לחלוטין. גם בתקופת הביניים עד להנגשה המלאה, קופות החולים חייבות לספק לאנשים עם מוגבלות שירות נגיש – בעצמן, על-ידי נותני שירותים או על-ידי הפניית המבוטח/ת לקבלת שירות נגיש בקופת חולים אחרת.

בחוברת זו, אנו מבקשים להביא בפניכם בקצרה, את הכללים והתנאים הבסיסיים, שקיומם מאפשר מתן שירות רפואי נגיש לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות. אנו מקווים שהחוברת תהיה לכם לעזר במתן שירות רפואי נגיש לאנשים עם מוגבלות.

התאמת השירות הרפואי לאנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית

אנשים עם מוגבלות נפשית ושכלית זקוקים להתאמות בקבלת שירותים רפואיים, בעיקר מבחינת היחס אליהם וההתייחסות למוגבלותם. הידע והמיומנות בשירותי בריאות לאנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית אינם מפותחים בישראל כלל. זהו תחום שאין שום מודעות אליו, מצד שום גורם מטפל.

למה צריך לשים לב? לעיתים אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית חרדים מהבדיקה והטיפול, מהמכשור הרפואי הלא מוכר ומהכאב שהוא עלול לגרום, והדבר פוגע מאוד ביכולתם לשתף פעולה. הזמן המוקצב לבדיקה ולטיפול קצר בדרך כלל, ואינו מאפשר להם להסתגל למרפאה ולציוד הרפואי שבה. גם ההמתנה הארוכה לפני הבדיקה או הטיפול קשה מאוד לאנשים אלו, ומגבירה את חרדתם. לעיתים קרובות שפתם של הרופאים מקצועית וגבוהה מדי, ואנשים עם מוגבלות שכלית אינם מבינים את הנאמר, וגם זה מגביר את פחדם.

חוסר הידע של הרופאים וחוסר היכולת שלהם להתמודד עם מתן שירות לאנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית, גורם לכך שאנשים אלה ממעטים להגיע לטיפול. בדרך כלל הם מגיעים לטיפול רק כשמצבם הבריאותי קשה, והם אינם מקבלים טיפול מניעתי כלל. הבדיקות שהם עוברים לרוב שטחיות , ומרבים לבצע בהם טיפולים בהרדמה מלאה. היכרות מקצועית עם צורכיהם הרפואיים והכלליים של אנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית, תגרום לכך שהם יגיעו לטיפול מניעתי ולבדיקות שגרתיות, איכות הטיפול בהם תהיה גבוהה יותר, בריאותם תהיה תקינה יותר ואיכות חייהם תעלה.

הנגשת השירות הרפואי, עשויה לשנות את איכות הטיפול באנשים אלה, ולקבוע את מידת שיתוף הפעולה שלהם בבדיקה ובטיפול בעתיד.

כיצד מנגישים בדיקה וטיפול רפואי לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית

  • יש לדבר גם עם המטופל עצמו ולא רק עם המלווה שלו. רוב הרופאים מעדיפים למסור את המידע שבידם למלווה שמגיע עם האדם עם המוגבלות, אך אנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית, רוצים וזכאים לכך שהרופא המטפל בהן, ידבר אתם, וימסור להם עצמם פרטים על מצבם הרפואי.
  • יש לדבר אל אנשים עם מוגבלות שכלית בשפה פשוטה, ולוודא שמה שנאמר, הובן. אנשים עם מוגבלות שכלית זקוקים להסבר בשפה פשוטה וברורה על הטיפול שהם עומדים לקבל. הבנה של סיטואציה, מפחיתה מאוד את החרדה מפניה, ויכולה להשפיע מאוד על מידת שיתוף הפעולה בבדיקה או בטיפול.
  • יש לקצר את זמן ההמתנה בתור למינימום. אנשים עם מוגבלות נפשית קשה ואנשים עם ליקויי תקשורת והפרעות התנהגות קשות, אינם יכולים להמתין זמן רב לבדיקה. קיצור זמן ההמתנה יפחית את מידת החרדה שלהם. לכן, יש לקבוע את שעת בואם, לתחילת יום העבודה או לסופו. כך תימנע מהם ההמתנה הארוכה, והם יכנסו לחדר הרופא רגועים יותר.
  • יש להקציב זמן ארוך יותר לבדיקה ולטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית. אנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית זקוקים למשך זמן ארוך יותר בחדר הטיפולים מאשר אדם ללא מוגבלות בשל קשיי הבנה ושיתוף פעולה. על הצוות הרפואי לקחת זאת בחשבון, ולקבוע עבורם זמן ארוך יותר בחדר הרופא.
  • על קביעת צורת הטיפול להתחשב במידת שיתוף הפעולה של המטופל. למשל, לנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית שאינן משתפות פעולה בטיפול גניקולוגי, עדיף טיפול תרופתי אוראלי ולא וגינאלי. זהו טיפול פחות מאיים, והוא מוכר להן.
  • נדרשת גמישות של הרופא באשר לכללים רוטיניים בטיפול, במידה שהשינוי אינו מסכן את חיי המטופל:
    – באנשים עם מוגבלות שכלית יש לשקול טיפול על ספה רגילה, גם אם אין זה נוח ביותר, אם שימוש בה יביא ליתר שיתוף פעולה של המטופל.
    – יש לשקול ויתור על בדיקות שגרתיות שאינן רלוונטיות לטיפול הספציפי, אם המטופל חרד מאוד, ואיננו משתף פעולה בהן. למשל, לפני טיפולים רבים יש צורך לעשות שיקוף ריאות, בדיקות דם ובדיקות שתן. יש לוותר על בדיקות אלה, במידת האפשר, כשהמטופל הוא אדם עם מוגבלות הסובל מחרדות קשות בבדיקה, אם עשה בדיקת דם זמן קצר קודם לכן, ואם אינו סובל ממחלה כלשהי והכל, כמובן, בכפוף לשיקול דעתו/ה של הרופא/ה.
  • יש להביא למצב בו רופאים יכירו אנשים עם מוגבלות מקרוב, וידעו יותר על צורכיהם המיוחדים. היכרות בסיסית של הצוות הרפואי עם סוגים שונים של מוגבלות ועם דרכי ההתמודדות עם הבעיות שנובעות מהן, עשויה לשנות את איכות הטיפול באנשים אלה, ולקבוע את מידת שיתוף הפעולה שלהם בבדיקה ובטיפול בעתיד.

הנגשת שירותי הבריאות לאנשים כבדי ראיה ולעיוורים

לאנשים עם מוגבלות בראיה חסר מידע הנרכש בדרך החזותית. הם אינם רואים את חדר הבדיקה, לא את המכשור הרפואי שבו ייבדקו או יטופלו, וגם לא את הצוות הרפואי והסיעודי שיבדוק אותם ויטפל בהם. הדבר עלול לגרום להם לחרדה מפני הלא נודע והבלתי צפוי. לכן, יש חשיבות גדולה להנגשת השירות, כלומר בעיקר לתיאור הציוד, הטיפול ואפילו הנוכחים בחדר, כדי שהסיטואציה של הטיפול תהיה יותר צפויה, ותאפשר לאדם עם המוגבלות בראיה לשתף פעולה בצורה טובה ויעילה יותר.

ואלו הכללים על פיהם יש לנהוג כדי שאדם עם מוגבלות בראיה יקבל שירות רפואי בהתאם למוגבלותו:

נגישות פיזית:

  • שילוט מאיר עיניים ברחבי המרפאה או המחלקה, כתוב באותיות גדולות וברורות.
  • מערכת כריזה, שתקרא לאנשים להיכנס לחדר הבדיקה או הטיפול, על ידי הכרזת מספרם הסידורי בתור.
  • ריצוף מחוספס ובעל צבע שונה בכניסה לחדרי הבדיקה והטיפול.
  • אפשרות לקבלת חוברות הסבר ומסמכים גם בכתב ברייל.

נגישות השירות:

  • על כל אחד מאנשי הצוות להציג עצמו בשם בפני אדם עם מוגבלות בראיה, מאחר שהוא אינו רואה את הכתוב על דש בגדו של הדובר. יש להציג את כל הנוכחים בחדר, ולומר את תפקידם, כדי שלאדם עם המוגבלות תהיה הערכה של כמות האנשים שיהיו נוכחים בבדיקה, ושל תפקידם. אם אחד מהם עוזב את החדר, עליו לומר בקול שהוא יוצא מן החדר.
  • יש לתאר בפני האדם בעל מוגבלות הראיה את הסביבה בה הוא נמצא, על מנת שיהיה לו נוח בה יותר. אם יש בחדר וילון, למשל, יש לידע אותו בכך, ולומר לו שהוילון ייסגר, כדי לשמור על פרטיותו.
  • יש לתרגם כל תוכן רפואי ויזואלי, (למשל מה שנראה באולטרה-סאונד) למילים. יש לתאר את המכשור בו משתמשים ולומר מראש מה יהיה הטיפול, כיצד יערך, האם יכאב וכיו”ב, משום שלאדם עם מוגבלות בראיה אין דרך להעריך את כל אלו בכוחות עצמו.
  • אין לאחוז בידו של האדם בעל מוגבלות הראיה, ואין להובילו ללא בקשה או אישור מפורשים מצדו.
  • כאשר מדברים עם האדם, בעל מוגבלות הראיה, יש לעמוד מולו. בסיום השיחה, יש להודיע לו על עזיבתכם.
  • יש לתת הסבר קצר לגבי תוכנו של כל מסמך כתוב הניתן לאדם בעל המוגבלות, ולגבי כל בדיקה או טיפול שעומדים לבצע בו.
  • גם אדם המגיע עם מלווה, זכאי לכך שהצוות הרפואי ידבר אליו עצמו, אלא אם הוא עצמו מבקש שהמלווה יקבל את המידע במקומו.
  • אם בעת הטיפול עולה הצורך לעבור ממקום אחד למשנהו, ייוועץ איש הצוות המטפל באדם בעל מוגבלות הראיה, האם ברצונו לקבל עזרה, ואם כן, לגבי האופן בו היא תינתן בצורה היעילה והנוחה לו ביותר, תוך שמירת כבודו ופרטיותו באופן מקסימלי.
  • בסיום הפגישה יש לידע את האדם מה רשם הרופא על המצב הרפואי.
  • כלב נחייה אינו חית מחמד. יש לאשר לו כניסה ולהימנע מליטופו.

הנגשת שירותי הבריאות לאנשים עם מוגבלות בשמיעה

רוב המידע הרפואי הניתן למטופל, מועבר אליו בדרך מילולית (ורבלית). כך גם רוב ההנחיות כיצד לשתף פעולה בבדיקה ובטיפול. אנשים עם ליקוי שמיעה עלולים לאבד בשל כך מידע חשוב, החיוני לבריאותם. דיבור נכון עם אנשים בעלי מוגבלות בשמיעה, הוא, אם כך, קריטי. ישנם שני סוגים של אנשים עם מוגבלות בשמיעה. אלו המשתמשים בשפת הסימנים בלבד, והם מגיעים לרוב עם מתורגמן לשפה זו, ואנשים הקוראים את שפתיו של הדובר אליהם.

נגישות פיזית:
ניתן לאפשר לאנשים עם מוגבלות בשמיעה, המשתמשים בקריאת שפתיים, לקבל שירות בצורה עצמאית ומכובדת, בעזרת מספר עזרים טכניים, ואלו הם:

  • יש לאפשר לאנשים עם מוגבלות בשמיעה להזמין תור באמצעות פקס או דוא”ל, כתחליף לטלפון. יש לדאוג לכך שהשירות הניתן באמצעים אלה יהיה מהיר, ושהטלפניות תהיינה מודעות לקיומו.
  • יש לדאוג למספור חזותי של התור, בעזרת לוח דיגיטלי.
  • יש לצייד כל מרפאה ומחלקה במכשיר המגביר את הקול עבור אנשים כבדי שמיעה.

נגישות השירות:
עזרים טכניים הינם חשובים ביותר, אך חשובה לא פחות ואולי אף יותר התקשורת האישית בין אנשי הצוות ובין המטופל עם המוגבלות. תקשורת טובה, יעילה ומכבדת, היא מפתח לשיתוף פעולה טוב בין הצוות הרפואי והמטופל עם המוגבלות.

  • בזמן שאנשי הצוות מדברים, עליהם לאפשר לאדם בעל מוגבלות השמיעה לראות בקלות את הפה שלהם: יש להיזהר שלא להסתיר את הפנים ובייחוד לא את הפה. יש להפנות את הפנים אל האדם עם המוגבלות. אין לדבר אל אדם עם מוגבלות בשמיעה תוך שחובשים מסיכה, או לחלופין יש לדאוג למסכות סטריליות שקופות.
  • בזמן הדיבור עם אדם עם מוגבלות בשמיעה, יש לשמור על פה “פנוי”, אין לאכול או ללעוס מסטיק.
  • יש להשתדל לעמוד במקום מואר, כשהאור מאיר את פני הדובר. כך פיו של הדובר מואר והאדם עם המוגבלות אינו מסונוור.
  • יש לדבר אל אנשים עם מוגבלות בשמיעה באופן טבעי ללא הבלטת ההגייה. מומלץ לדבר מעט יותר בקול וקצת יותר לאט, אבל לא בהגזמה.
  • במידה והדברים לא הובנו, יש לחזור על המשפט במילים שונות.
  • אפשר להיעזר בכתיבה במידה והדבר נוח לאדם עם המוגבלות.
  • כשאדם נעזר במכשירי שמיעה, יש להשתדל לדבר עימו במקום שקט, נטול רעשי רקע.
  • במידה ויש תור, יש להציע לאדם עם המוגבלות שאיש צוות ייגש אליו כשמגיע תורו.
  • יש להראות לאדם עם המוגבלות את מסך המחשב או להדפיס את הכתוב כך שיוכל לקרוא את המידע על מצבו.

הנגשת שירותי הבריאות לאנשים עם מוגבלות פיזית

מכשולים ארכיטקטוניים מונעים מאנשים עם מוגבלות בתנועה גישה למבני ציבור. כאשר מדובר בשירותים רפואיים, הדבר חמור ביותר, משום שהם עלולים להביא לפגיעה במצבו הבריאותי של האדם, באופן שישליך על איכות חייו. יותר ויותר בתי חולים ומרפאות מונגשים כיום, אך עדיין לא מתקיימים בכל המבנים כל כללי הנגישות.
בעוד המודעות לצורך בהנגשת המבנים קיימת ומתפתחת, נגישות הציוד הכללי והרפואי כמעט אינה זוכה להתייחסות. טיפולים רפואיים שגרתיים כמו בדיקות ממוגרפיה, אולטרסאונד, אבחונים רפואיים שונים וכו’ כלולים בסל הבריאות, אך אנשים עם מוגבלות ממעטים לבצעם משום שהציוד אינו מתאים לצורכיהם המיוחדים.
אנשים עם מוגבלות רוצים לממש את זכותם לטיפול שוויוני ומכובד, ואינם מעוניינים בעזרה פיזית במקום בו היא אינה מחויבת המציאות. הצורך בעזרה פיזית, פוגע בתחושת הערך העצמי שלהם ובכבודם. ציוד נגיש, יכול לאפשר לאנשים עם מוגבלות פיזית שימוש עצמאי, באופן מכובד ולא משפיל. אך גם עצם מודעותו של הצוות הרפואי והסיעודי לנושא, יכולה להועיל מאוד בהנגשת השירות הרפואי לאנשים עם מוגבלות פיזית.

נגישות פיזית:
להלן מספר התאמות שהחוק מחייב, ושמאפשרות לאנשים עם מוגבלות פיזית עצמאות בניידות:

  • הנחת כבש (רמפה) במקומות בהם ישנן מדרגות. גם מדרגה אחת היא מכשול גדול לאדם המתנייד בכסא גלגלים, מכשול כזה עלול לגרום לכך שהוא יזדקק לעזרה, ובכך שולל ממנו את עצמאותו וגורם לו להרגיש מושפל ונזקק, במקום שבו ניתן היה להימנע מכך
  • התאמת הציוד הרפואי לאנשים עם מוגבלות – כגון מיטות טיפולים הידראוליות, המגיעות לגובה כסא גלגלים, ומאפשרות מעבר עצמאי מכסא הגלגלים למיטת הטיפולים.
  • הנמכת הדלפקים בעמדות המזכירות ובחדרי ההמתנה, כדי שאנשים היושבים בכסא גלגלים יוכלו לראות את האדם הנותן להם שירות ולקבל שירות ב”גובה העיניים”.

נגישות השירות:
חשובה מאוד ההנגשה הפיזית, אך לא פחות חשובה התייחסותו המכבדת והסבלנית של אנשי הצוות.

  • אין להזיז את כסא הגלגלים ללא בקשה או אישור מצד היושב בו.
  • יש לאפשר לאדם עם מוגבלות פיזית זמן בדיקה או טיפול ארוך יותר מהמקובל, בגלל התניידותו האיטית.
  • במקומות בהם יש דלפק גבוה מדי, על היושב מאחוריו לצאת ממקומו ולהגיע אל חזית הדלפק, כדי לדבר עם האדם היושב בכסא גלגלים פנים אל פנים.
  • כאשר מגיע למרפאה אדם עם מוגבלות פיזית, יש לדאוג לכך שיהיה במרפאה מספיק כח אדם, אם תידרש בכל זאת עזרה פיזית כלשהי.