שוויון ואיסור הפליה

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ”ח-1998, מניח תשתית להשגת שינויים מרחיקי לכת בתחומי החיים השונים בהם מופלים אנשים עם מוגבלות: תעסוקה, נגישות לשירותים ולמבנים, נגישות לתחבורה הציבורית ועוד. ואולם, אין די בחקיקתו, אלא דרושה פעילות אינטנסיבית שתביא ליישומו של החוק הלכה למעשה, לאכיפתו, ולהגברת המודעות אליו.  נציג להלן את החוק עצמו ואת הוראותיו וכן דרכים ליישום החוק ומימושו, הלכה למעשה.

עקרונות יסוד

הפרק הראשון לחוק מבטא את שינוי התפיסה אשר בבסיס החוק: לא עוד חסד, אלא זכותו של אדם עם מוגבלות לשוויון, לכבוד, להשתתפות פעילה בחברה בכל תחומי החיים. לא עוד יחס פטרוני והתערבות באוטונומיה של הפרט, אלא זכותו של אדם עם מוגבלות לקבל החלטות הנוגעות לחייו. עוד קובע הפרק את עקרון האוניברסליות, כלומר: מימוש זכויותיו של אדם עם מוגבלות ייעשה במסגרת השירותים הקיימים בחברה, ולא במסגרת נפרדת.

תעסוקה

החוק קובע כי אסור להפלות אדם בגלל מוגבלותו בקבלה לעבודה, בתנאי עבודה, בקידום בעבודה, בפיטורין וכד’, ובלבד שהוא כשיר לתפקיד. מעביד חייב להתאים את מקום העבודה ואת דרישות התפקיד לעובד או למועמד לעבודה שהוא אדם עם מוגבלות, אם אין בכך כדי להטיל על המעביד נטל כבד מדי: להניח כבש (רמפה) אם עובד מתנייד בכסא גלגלים; לתת תוספת זמן במבחן קבלה לעבודה למועמדת עם לקות למידה; להגמיש את שעות העבודה לעובד, אשר צריך לצאת לטיפולים מחמת מוגבלותו או מוגבלות של ילדו, ועוד. עוד קובע החוק, כי בכל מקום עבודה, אשר בו מעל 25 עובדים, צריך להיות ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות.

חובה לבצע התאמות במקום העבודה: חלק מאיסור האפליה לפי החוק כולל את החובה המוטלת על מעביד להתאים את מקום העבודה ואת דרישות התפקיד לצרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות: הנחת רמפה לאדם המתנייד בכסא גלגלים; תוספת זמן במבחן קבלה לעבודה למועמדת עם לקות למידה; הגמשת שעות עבודה לעובד, אשר צריך לצאת לטיפולים מחמת מוגבלותו או מוגבלות ילדו, ועוד. אי ביצוע התאמות מהווה אפליה אסורה. כדי שהנטל הכלכלי הכרוך בביצוע ההתאמות עבור עובדים עם מוגבלות במקום העבודה לא ייפול כולו על המעביד, נקבע בחוק ששר העבודה והרווחה ושר האוצר חייבים בהתקנת תקנות שיסדירו את השתתפות המדינה בהוצאות שהוציא המעביד לביצוע ההתאמות ואכן מעבידים זכאים לפנות אל משרד התמ”ת בבקשה להשתתפות בהוצאות שהוציאו עבור ביצוע התאמות לעובדיהם.

חניה נגישה במקום העבודה: תקנות  לפי החוק מחייבות מעסיק להקצות לכל עובד שיש לו מוגבלות בניידות חניה נגישה לשימושו הבלעדי.

נגישות

החוק קובע כי כל מקום ציבורי וכל שירות ציבורי צריכים להיות נגישים לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות. מהו “מקום ציבורי”? כל מקום שפתוח לציבור. למשל: משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, מסעדות ובתי קפה, בתי קולנוע ותיאטראות, אולמות לכינוסים ומרכזי ספורט, בתי חולים ומרפאות, פארקים, בתי מלון, בתי קברות, חופי רחצה ועוד ועוד.

מהו “שירות ציבורי”? כל שירות שניתן לציבור. למשל: שירותי בריאות, בידור, חינוך, תיירות, דת, מסחר, שירותי שעת חירום ועוד.

מהי “נגישות”? נגישות מוגדרת בחוק כאפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או המופק במסגרת המקום או השירות או בקשר אליהם, שימוש במתקנים והשתתפות בפעילויות המתקיימות בהם, והכל באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי.

החוק קובע חובת נגישות מקיפה ורחבה. כדי לאזן את החובות המקיפות שהחוק מטיל, נקבע, כי יהיו מקומות ושירותים, אשר לא יהיו חייבים בנגישות. למשל:

– עסקים קטנים לא יהיו חייבים בביצוע התאמות יקרות, אשר יטילו עליהם נטל כלכלי כבד מנשוא. כך, למשל, לא בכל חנות מכולת או סנדלריה יותקנו מעליות ומערכות הגברה.

– אתרים ארכיאולוגיים ושמורות טבע לא יהיו חייבים לבצע התאמות, אם – ורק אם – אלה פוגעות, באופן מהותי, בערכי ארכיאולוגיה או טבע.

– מהנדסים ואדריכלים ומורשי נגישות אשר יעברו הכשרה מיוחדת בתחום הנגישות, יוכלו לקבוע, כי במקום מסויים אין אפשרות הנדסית להתקין התאמה מסויימת.

– כמו כן, המקומות הציבוריים: הממשלתיים והפרטיים יחילו ויפעילו את סידורי הנגישות באופן הדרגתי.

עוד ראו בהרחבה על הזכות לנגישות בפרק “זכויות” כאן.

ביטוח

החוק אוסר על הפליה בחוזי ביטוח ועל יחס שונה לאנשים עם מוגבלות שמונהג בלא שקיימת סיבה עניינית ומוצדקת לעשות כן.

תחבורה ציבורית

התקנות להסדרת תחבורה ציבורית נגישה קובעות את הדרישות הטכניות שיחולו על אוטובוסים, רכבות, תחנות, נמלים, ושירותי מידע, כתוצאה מהחובה להנגישם, וכן את לוח הזמנים להנגשה כוללת של התחבורה הציבורית.

בעקבות עתירת ארגון בזכות שהוגשה בשנת 1999, הודיעו משרד התחבורה והקואופרטיבים דן ואגד כי החל משנת 2001 כל האוטובוסים העירוניים החדשים יהיו נגישים לאנשים עם מוגבלות, כולל לאנשים בכיסאות גלגלים, מה ששינה את פני התחבורה הציבורית העירונית ואפשר למתניידים בכסא גלגלים לנוע עצמאית בעירם. ארגון בזכות יחד עם אנשים כבדי ראיה ועוורים הגישו תביעה ייצוגית כנגד דן ואגד על כך שהאוטובוסים ותחנות ההסעה אינם נגישים לאנשים עם מוגבלויות אילו ותביעה זו תלויה ועומדת. לפניית ארגון בזכות הודיעה רכבת ישראל בשעתו כי קרונות וקרונועים דו-קומתיים יונגשו עבור אנשים בכיסאות גלגלים, וכי תחנות חדשות שנבנות יהיו מותאמות לאנשים עם מוגבלות. חלק מתחנות הרכבת עדיין אינו נגיש לנוסעים, או שאינו נגיש דיו. תביעה ייצוגית שהוגשה על ידינו ועל ידי עותר נוסף מבקשת להביא להנגשה מלאה של כל תחנות הרכבת בישראל ללקויי ראייה ועוורים. הרכבת הקלה הפועלת בירושלים נגישה לאנשים עם כל סוגי המוגבלות. ארגון בזכות מעביר הכשרות על הנגשת שירותי התחבורה לעובדי הרכבת הקלה, ולנהגי האוטובוס בחברת אגד.

אכיפת החוק

מתבצעת בשני מסלולים עיקריים: – בנציבות השוויון קיים מערך של מפקחים, אשר מוסמכים להוציא צווים נגד מקומות שאינם נגישים. מי שאינו מכבד צו נגישות, הנציבות תוכל להגיש נגדו כתב אישום. הנציבות מוסמכת אף לפעול כנגד הפליה בתעסוקה ונגד הפליה בקבלת שירותים ציבוריים ולתבוע את המעביד או נותן השירות המפלה. – אנשים עם מוגבלות, וארגונים הפועלים לקידום זכויותיהם יכולים להגיש תביעות, ואף תובענות ייצוגיות, נגד מקומות שאינם נגישים ונגד מנהלים בכירים באותם מקומות וכן נגד מעסיקים או נותני שירות מפלים. בתי המשפט יוכלו לפסוק פיצויים בסך של עד 50,000 ₪ אף אם לא נגרם כל נזק.

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

החוק מקים נציבות, גוף ייעודי ועצמאי, הפועל מתוך משרד המשפטים לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ולביצוע הוראותיו של חוק השוויון.  הנציב הנוכחי הוא אחיה קמארה, שכיהן טרם מינויו לנציב כיו”ר בזכות וכחבר הועד המנהל של העמותה וכן כמנכ”ל ארגון בקול. לצד הנציב/ה, פועלת ועדה מייעצת, שרוב חבריה הם אנשים עם מוגבלויות. ארגון בזכות חבר בועדה המייעצת ומלווה את הנציב ואת הנציבות במילוי תפקידם.

לסיכום

חשוב לזכור כי חקיקתו של חוק השוויון עדיין לא הושלמה. פרקים נוספים הדנים בזכות לדיור בקהילה, לסיוע אישי ולשירותי פנאי, לשוויון בחינוך ועוד טרם נחקקו ועוד רבה הדרך. אולם הבסיסים העיקריים לתפיסת הזכויות המונחת ביסוד החוק נחצבו כבר ועתה יש צורך בהשלמת ובבניית נדבכים נוספים.